הפסטיבל של CO) Current Obsession1), או בשמו המסוקר והמוכר !Obsessed2, הוא פלטפורמה בינלאומית ורב מוקדית לתכשיטים עכשוויים. בשנת 2025 התקיים הפסטיבל סביב הנושא: ״Glow-Up״. במסגרת זו הפסטיבל עסק בהתקשטות כפעולה של זהות והעצמה, תוך בחינת התכשיט ככלי לביטוי עצמי, טרנספורמציה ומודעות. לצד התערוכות התקיים סימפוזיון שעסק בקשרים שבין זהות ויצירה ובהעמקת ההבנה של מורכבויות סביבתיות המלוות את התחום, וכן פאנל דור-צעיר שהתמקד בזהות, סטוריטלינג ומקורות השראה בשדה התכשיטים העכשווים.
הרשימה מתמקדת ביום אחד של שיטוט בפסטיבל האמסטרדמי, בין גלריות, סטודיואים, סדנאות ותערוכות ומבקשת לחלוק מרשמיי וחוויותי האישיות.
אירועי הפסטיבל מתייחסים כולם אל גוף הפועל בתוך סביבה בת־זמננו. הם ממקמים את התכשיט בצומת שבין חומר, שימוש, זהות והקשרים חברתיים, ומציעים קריאה של ״ענידת־תכשיט״ כפרקטיקה תרבותית, ולא רק דקורטיבית. תכשיט ענוד על גוף נושא רשת של סימנים שמספרים על העונד או העונדת, על יוצריו ועל החברה שבה הם חיים, ועשוי לעורר שאלות או חשיבה על דברים שהם מעבר לרושם שהאובייקט או העונד מטביע בחושינו, כך שהענידה עצמה הופכת לפעולה חברתית ותרבותית שמעצבת ומגיבה למציאות.
The Pool –
קולקטיב צורפות אמסטרדמי
הרגיש לי ראוי לצלול אל האירועים דרך ביקור ראשון ב-The Pool (דה-פול, ״הבריכה״), קולקטיב צורפות עכשווי עצמאי באמסטרדם, שהוקם בשנת 2020. הקולקטיב מאגד כחמישה־עשר יוצרות ויוצרים בשלבי קריירה שונים, הפועלים במגוון גישות ייחודיות לחומר, צורה ורעיון, ומנגישים את התחום לקהל הרחב. החלל פועל גם כחנות, שבה מוצגות ונמכרות עבודותיהם.
המנעד החומרי, הצורני והרעיוני המרוכז בחנות רחב. מורגן דה קלרק (Morgane de Klerk) מציגה סיכות עץ וטקסטיל; סדרת ״Mini-Labels״ כוללת סיכות-תוויות טקסטיל קטנות וצבעוניות עם מנגנון מגנטי. הן משלבות משחקיות ואמירה טקסטואלית, ומיועדות להצמדה אינטואיטיבית לפריטי לבוש יומיומיים – במבט הומוריסטי על הפער שבין תוויות הנכפות עלינו לבין אלו שאנו בוחרות להצמיד לעצמנו. בסדרת סיכות נוספת, המכונה ״ריו־ריו״ (Rio-Rio), משלבת דה קלרק גילוף עץ וכיפוף פלדה בפלטת צבעים עדינה, ועוסקת בפשטות כערך מורכב ובשאיפה ליצור אובייקטים נגישים החוצים גיל, מגדר ומעמד. לעומתה, מרטינה טוריני (Martina Turini) משבצת אבני חן ופנינים ביציקות כסף, מכופפת צינורות כסף או זהב לטבעות ולעגילים, וחורזת כמעין תחרות פנינים בחריזת יד מסורתית. הצורניות שלה שואבת השראה מהטבע, מממצאים ארכיאולוגיים ומארכיטקטורה. גם קרוליין באך (Caroline Bach) עובדת מתוך ליקוט מהטבע והתבוננות בזרעים, המשמשים כ״יהלום״ או כאבן חן וכמודל אורגני שנוצק לאחר מכן במתכת. עבודותיה מוצגות לצד הזרעים והצמחים עצמם, על פודסטים קטנים ומדורגים. אלה באואר (Ela Bauer) מתייחסת לצבע כחומר בפני עצמו, ועובדת בעיקר עם שרפים (Resins), פוליאמיד וסיליקונים מגוונים.
זהו מבט מצומצם על ארבע יוצרות בלבד מתוך הקולקטיב, אך דרכו ניתן להבין את רוחב היריעה של הגישות השונות לתכשיטים ולענידה, לרעיון, חומר, צורה וטכניקה, הניבטות ממדפי חנות הקולקטיב.
המפגש הדגיש עד כמה הקולקטיב מהווה מרחב תומך לשיתוף וללמידה, המחזק זהות אישית וקבוצתית דרך יצירה משותפת.
המודל המקצועי-כלכלי שבו הקולקטיב פועל כקהילה, מעורר תקווה ממשית לעתיד התחום ולאפשרות שימורו של שדה הקראפט במציאות הנוכחית. מעניין במיוחד להתבונן בנושא דרך עדשה מקומית, במצבה של התרבות, האמנות, התקצוב והתעשיות המצויות בחרחורי גסיסתן. מנקודת מבט ישראלית, שבה תקציבי התרבות והחינוך לאמנות נשחקים בעקביות, מוסדות תרבות נתונים ללחצים פוליטיים, והייצור המקומי נאבק במציאות של משברים מתמשכים – מן המגפה ועד למלחמות, מודלים קהילתיים כדוגמת הקולקטיב הזה מציעים חלופה ממשית: חוסן תרבותי, חינוכי וכלכלי שנוצר ומתפתח מחוץ למסגרות הממסדיות.
The Pool – קולקטיב צורפות אמסטרדמי | חברות.ים: Annelies Planteijdt, Caroline Bach, Cat Priem, Iris Niewenburg, Ela Bauer, Floor Mommersteeg, Gabriella Goldsmith, Sophia Zobel, Marguerite Bones, Martina Turini, Morgane de Klerk, Paul Derrez, Q Hisashi Shibata, Stefanie Verhoef, Triin Kukk
אינסטגרם: thepooljewelry
אטלייה Anke AMO Akerboom –
פתיחת תערוכת רטרוספקטיבה של מורה אגדית-מקומית בסטודיו שלה להוראת צורפות
הצטרפתי לפתיחת תערוכת רטרוספקטיבה של הצורפת והמורה אנקה אמו אקרבום (Anke AMO Akerboom) באטלייה הוותיק שבבעלותה להוראת צורפות. באירוע נכחו בעיקר תלמידותיה ותלמידיה לאורך השנים, רובם עובדים לפרנסתם בתחומים אחרים, אך מקיימים קשר מתמשך עם שדה הצורפות העכשווית כתחביב, מתוך חיבה עמוקה וכמעין ״אוכל לנשמה״.
במרכז החדר הוצג פריט מהפנט במיוחד ומוכר מעבודתה: טבעת ״Facetlight״ (2022), מתוך הסדרה ״פנים הארץ״ (Inner Earth – Binnenaards). אנקה סיפרה כי רכשה חרוז ענבר ענק בשוק הבדואים בבאר שבע. במהלך הקידוח והשיוף עלה חשד כי אין ריח אופייני לשרף וגם הצבע השתנה – והמסקנה הייתה שזהו ענבר מזויף; אך צבעו מרהיב, והשילוב עם ציטרין ללא מסגרת (bezel) יוצר אפקט מהפנט לשימור.
כאן היה מרתק לפגוש קהל תלמידים המחובר לתחום, שהתכנס מתוך נוסטלגיה והערכה לפועלה של מורתם, ולשוחח על תכשיטים ויצירה מתוך חיבה עמוקה. אקרבום הציגה סדרות מגוונות בחומריותן: סט כלי הגשה מאלומיניום מאולגן (Anodized Aluminum) במגוון צבעים בעיצוב מינימליסטי־מודרניסטי; סדרת שרשראות ״עבור בנות עם ביצים” מכסף בציפוי פלוק סגול בצורות אשכיות שונות; וטבעות פרספקס צבעוניות המשבצות אבנים או מנוטנטות ע״י פנינים כסגירת מבנה הטבעת.
אינסטגרם: anke_amo_akerboom
FullHouse –
תערוכת פופ-אפ "מלוא הבית", בין עודפות ואיזון
סטודיו WearHouse באמסטרדם הוא סטודיו וחלל עצמאי לצורפות עכשווי, הפועל כמרחב עשייה, מחקר ותצוגה. הסטודיו משמש פלטפורמה לאמני צורפות לפיתוח עבודות, חילופי ידע ושיח מקצועי, ומארח תערוכות, אירועים ופעילויות המרחיבות את גבולות התכשיט כפרקטיקה חומרית, גופנית ורעיונית. WearHouse פועל מתוך חיבור לקהילה המקומית והבינלאומית, וממקם את התכשיט בהקשר תרבותי רחב.
FullHouse היא תערוכת פופ-אפ בנושא ביתיות, שהוצגה בביתם של האוצרים והיוצרים יותם בהט ודניאל ירקובסקי. הפעם לא רק בסטודיו שבקומת הקרקע, כמו בתערוכות העבר, אלא ברחבי הבית כולו. הבית, דגם הולנדי טיפוסי צר, מתפרס על פני שלוש קומות. בקומת הכניסה מול הרחוב נערכה הרמת כוסית ומינגלינג חגיגי וצפוף; בקומה זו גם סלון הבית והסטודיו.
בויטרינה הפונה אל הרחוב נראתה עבודה אורגנית־מינימליסטית שתפסה אותי: סיכות “שפמי חתול” של מרטינה דה־ווס (Martina De Vos). הן נראות כמו אגנים קטנים/טבורים מפלסטיק, ובמרכזם שיער חתול. הן מבטאות כאוס דרך שילוב בלתי צפוי בין חומרים סינטטיים לטבעיים, בין קווים שבריריים ואסימטריים לבין הפשטות החלקה של הפלסטיק, באיזון דינמי שמערער הרמוניה ויופי מסורתיים.
ליד דלת הכניסה עמדה עבודה מעץ וטקסטיל של זיקי יואן (Ziqi Yuan): מעצורי דלת שחוקים מעץ, כותנה, טקסטיל ופלדה שהפכו לאובייקט לביש – צווארון חולצה מכופתרת שגידלה גפיים, ובקצותיהם “נעליים” ממעצורי דלת. האובייקט, בגובה אדם, נושא עקבות שימוש וזיכרון ומייצר קשב לסיפור שנצבר בו עם הזמן, כמו אדם שחוזר הביתה אחרי יום עבודה ועומד בפתח, מתפעם מהשקט שמחכה מעבר למפתן.
הצטרפתי פנימה לקהל הרוחש בחשש האופייני לאנשים קטנים במקומות עם אנשים גדולים, בחלל צפוף בעיר גדולה, ונחלצתי מיד לתור את קומות הבית.
העבודות קוטלגו מראש והוצבו בחללים הביתיים בהתאם למהות העיסוק שלהן. חלק מהן הוצבו באופן מבודד וכמעט מקודש ביחס לסביבתן – לדוגמה, במטבח שבקומה השניה הוצגו שרשרת מזרבוביות קומקומים מפורצלן לבן של הצורף דניאל ירקובסקי (Daniel Jirkovsky), העוסקת במיניות להט״בית במרחב הביתי. שם גם הוצגו תליוני שקיות תה מזכוכית שיצרתי אני, המזמינים התבוננות במרחב המגורים ואפשרות לעיבוד רגשי ונחמה. באותה קומה, על חלון חדר השינה הפונה לרחוב, הוצב מעין כלי של הצורפת קאודי פאנג קודי (Caodi Fang Cody) – שתי מסגרות מגרפה לאוויר, מוצמדות במנגנון ידיות כשל מספריים, היושבות בקצהו.
חלק אחר מן העבודות נערם כמעין מצבורי חפצים, באופן מאוזן המזכיר מפגשים עם חפצים אישיים וריהוט במרחב ביתי אמיתי. לדוגמה, עבודת אמייל מרהיבה שמעלה חיוך – חריץ גבינה הולנדית תלת־ממדי צהוב על שרשרת חרוזי אמייל תכולים בגוון פסטל, המזכירים משחק ילדים של אמנית האמייל והצורפת מריה קיאלאינן (Maria Kiialainen). העבודה התבלטה בצבעוניותה בין מספר עבודות שנצבו על שולחן המטבח הצר, גם הן עוסקות בדימויים של מזון, הזנה וטקסי אכילה ובישול.
גם בגרמי המדרגות הצרים והמפותלים הוצבו עבודות בקריצה, כמפגשים חטופים בדרך מעלה ומטה. לצד מטף לכיבוי אש הוצג שלטר חלוד ישן שהוטמעה בו שרשרת: שני צידי קופסת השלטר נוטנטו באמצעות שיבוצי אבני חן שהחזירוהו לצורת הקופסה השלמה, כששרשרת עשויה חבל עבה “כלואה” בתוכו. מאוחר יותר למדתי ששיטוטים במבנים נטושים ואיסוף “אוצרות” שמקבלים חיים חדשים בעין נדיבה וחומלת הם חלק מהפרקטיקה של האמנית סופי רוז (Sophi Rose).
בקומה העליונה: חדר רחצה, שירותים ובסמוך חדר שינה נוסף. המגוון החומרי, הרעיוני וההומוריסטי בחלל הרחצה היה מופלא. יש נושאים שמאפשרים שחרור מסוים. לצד הכיור הוצגו סדרה של חמש טבעות מבקבוקוני לק בצבעים עזים של הצורפת ורוניקה פביאן (Veronika Fabian), שחלקן מאפשרות שימוש והתקשטות תוך כדי ענידתן; סיכות שיוצרות נוף משיער מברשות איפור בקומפוזיציות שונות; ותליון שהוא פורטרט של ריסים מלאכותיים של הצורפת ג'וליה בואיקס-ווייבס (Julia Buix-Vives).
ליד הכניסה לחלל הרחצה הוצגו שלושה תליונים דמויי נוזלי גוף וצנרות בצבעי ורוד, אפור וחום של בריגיט טאלו (Brigit Thalau). באמבטיה עצמה הציג ג'ושוע קוסקר (Joshua Kosker) סיכות מסבונים מוצקים במצבי שימוש שונים, נעוצים על מנגנון זהב וכסף, וגם תבליט פורצלן מרובע בגודל כף יד של חתיכת מגבת עם תווית בגבו; ברקע המנגנון צויין ״100% כותנה״ ו־״made in Pakistan״. מעל האמבטיה, תלויה כמטר מעל הברז העבודה של סיטונג צ'ן (Sitong Chen): אובייקט מכסף סטרלינג, כמעין קילוח מים דו־כיווני משני קצותיו של מאחז יד עם שקעים המסמנים אחיזה. על סולם לתליית מגבות הוצג תכשיט שיצרתי: מסרק אפרו מזכוכית שיציקתו לא הושלמה, המשמש כתליון על חוט כותנה בצבעי תומכי ומתנגדי המשטר באריתראה.
ההתבוננות בחפצים בתוך המרחב הביתי, בו האדם מקיים ריטואלים אישיים סביב חפצים וחומרים, העלתה בי מחשבות על סדרי עדיפויות וביתיות רגשית מול ביתיות חומרית – האם הן מתקיימות זו לצד זו, זו כתולדה של זו, או אולי האחת על חשבון השנייה? ואולי השאלה המהותית ביותר: מהו בית? ומה בלקט החפצים שמונחים בין ארבע קירות מספק את התחושה שמקום הוא ״בית”?
תערוכת FullHouse, בסטודיו WearHouse | משתתפות.ים: Anezka Vanova, Annelies Planteijdt, Brigit Thalau, Caodi Fang Cody, Daniel Jirkovsky, Danni Schwaag, Deganit Stern Schocken, Ela Bauer, Elise Hoebeke, Erik Lijzenga, Eunhui Stella Lee, Feifei Cheng, Floor Mommersteeg, Gesine Hackenberg, Henrike Altes, Hilde De Decker, Into Niilo, Jeannette Jansen, Juan Harnie, Julia Boix-Vives, Joshua Kosker, Kamile Staneliene, Maja Stojkovska, Maria Kiialainen, Maria Luisa Melendo, Martine De Vos, Miriam Arentz, Naama Ben Porat, Namuunaa Ganbaatar, Niyousha Moosavi, Paula Huizenga, Paul Derrez, Philip Sajet, Silke Fleischer, Siobhan Ledden, Sitong Chen, Sophie Rose, Veronika Fabian, Yinuo Yu, Yotam Bahat, Yusi Wang, Ziqi Yuan
אינסטגרם: studio_wearhouse
בדרכי חזרה פגשתי את סופי רוז (Sophie Rose) מדנמרק ואת ג'וזפינה אורבנקובה (Josefína Urbánková) מצ'כיה, ושיחה התפתחה בינינו על חומרים, תהליכי עבודה ולמידה דרך עשייה. השיחה משכה אליה אנשים באופן טבעי, ובסופה סופי ואני המשכנו לצעידה לילית, שבה נדונה שיחה משמעותית בעיניי על הצורך ליצור ולהיות נוכחות בקהילה המקצועית, מעבר לעבודה בסטודיו. במקביל עלו שאלות לגבי איזון בין עשייה מקצועית, זוגיות, זמן ביולוגי ומשפחה, ולגבי המתח בין חיים בפריפריה שקטה ומאפשרת לבין עיר גדולה עתירת תרבות וקהילה יוצרת. השיחה לא ביקשה מסקנות, אלא התרחשה כשיתוף כן בהתלבטויות ובחוויות, שלמרות המרחק הגיאוגרפי נדמו כשכנות במהותן.
The Rusty Nail –
סטודיו שהומר לבר מדומיין עבור הפסטיבל וליומיים בלבד
לקראת 22:00 הגענו אל The Rusty Nail ("המסמר החלוד"), המרחב של גוראן קלינג (Göran Kling) ויוליה ואלטר (Julia Walter), בר מדומיין וחבוי שבו מוגשים קוקטיילים בכוסות בעבודת יד. החלל הוסב לשני ערבים בלבד, באירוע היברידי המשלב טקסי אירוח עם פרקטיקה אמנותית. זוהי נקודת מפגש לילית עבור הצורפות והיוצרות המשתתפות, מרחב החוגג את התקופה האפלה של השנה, עם משקאות מחממים ותכשיטים כקמעות. הכניסה נעשית דרך החלון בלבד, באמצעות סולם A ייעודי. בחלל הפנימי, בתאורת נרות בלבד, נחשף בר במבנה ח' ומדפים עם ספלים על הקיר שמול החלון. על הבר הוצגו טבעות ותליונים מכסף ו-Silver Clay עם שיבוצים, לצד תפריט מצומצם שכלל שני קוקטיילים ובירה.
כל מבקרת בחרה ספל אהוב מתצוגת המדפים, ניגשה להזמין משקה, ובסופו קיבלה "מסמר חלוד" קרמי לערבובו בכוס. על כל הספלים צוין מחיר בתחתית, ולצידם היה קלסר מכירה. נחלדנו בשמחה; עייפות החומר קבעה שהיום כלה לקראת חצות.
אינסטגרם: juwalter.ananas.bananas | goran.kling
אתר הפסטיבל: obsessedwithjewellery
- (CO (Current Obsession היא פלטפורמה מחקרית וגוף אוצרותי עצמאי הפועל כמגזין, ומקדם שיח ביקורתי סביב תכשיטים עכשוויים. באמצעות פרסום כתבות, תערוכות, אירועים ופסטיבלים, CO מערערת על גבולות השדה המסורתיים ומבססת את התכשיט כתחום ידע יצירתי העוסק בשאלות של גוף, חומר, תרבות והקשר עכשווי.
↩︎ - (OBSESSED! (obsessed with jewellery הוא פסטיבל בינלאומי לתכשיטים עכשוויים ביוזמת CO, פלטפורמה אוצרותית רב־מוקדית בהולנד ובבלגיה הפועלת במשך ארבעה שבועות בחודש נובמבר. הפסטיבל מתקיים במרחבים אורבניים שונים: גלריות, מוזיאונים, סטודיואים וחללים זמניים – ומשתמש בעיר כתשתית תצוגה והתרחשות. מבנה זה מאפשר חשיפה למגוון גישות, חומרים ועמדות בשדה התכשיטנות העכשווית, ומדגיש את אופיו הרחב של התחום ואת זיקתו לאמנות, לעיצוב ולמחקר החומרי. ↩︎