דברים שנאמרו באירוע הנעילה של תערוכת העמותה במוזיאון לאמנות האסלם בירושלים, 12 לפברואר, 2026
ראשית, אני רוצה לברך את ״עמותת הצורפות העכשווית בישראל״ על עצם הקמתה ועל סדרת אירועים ראשונה (אירועי צורפות עכשווית 0.01) מרשימה במיוחד. כמי שעוסקת בקידום הקרמיקה הישראלית כבר כמעט 30 שנה, הקמה של עמותה חדשה בתחומי האמנות בכלל ובתחומי המלאכה (קראפט) בפרט איננה דבר קל. במיוחד באקלים הפוליטי הנוכחי בו המציאות על כל רבדיה מתנגחת כמעט בכל מה שאנחנו מייצגות. ולכן, ברוח תקופה מורכבת זו, עצם הקמת העמותה היא סוג של נס.
אולם אני רוצה להבהיר: כינוי הקמת העמותה כ״נס״ לא נאמר על מנת לטעון כי העמותה הוקמה כתוצאה מכוח עליון שחולל אותה, אלא נאמר על מנת להביע את ההתפעלות ממעשה תרבותי שהתממש, כנגד כל הסיכויים. למעשה, הקמת העמותה איננה נס כלל וכלל אלא היא מעשה של התארגנות, של הבנת האינטרסים המשותפים ושל הבעת סולידריות בין יוצרים ויוצרות המעוניינים ומעוניינות יחד לחולל שינוי בשדה התרבות הישראלית. אולם איך מחוללים שינוי כזה?
שינוי בשדה התרבות הישראלית מתקשר אצלי לשש מילים שעליהן ארצה לדבר בקצרה:
סולידריות | זהות | שפה | נוכחות | חומר | יחסי כוח
מילים אלו הן הבסיס המשותף שבאמצעותו ניתן לחולל שינוי ולפתח סוג של תכנית פעולה, אפשר לומר ״מיני מניפסט״. כמי שמובילה שינוי בתחום שלי, חשבתי לחלוק אתכן אחיותיי מתחום הצורפות מחשבות בסיסיות שמתגבשות אצלי במהלך השנים.
סולידריות
סולידריות היא הבסיס להצלחה של שינוי. בכוונה אני לא אומרת ״התארגנות״. כי ״התארגנות״ היא חבירה של מספר אנשים על מנת לארגן משהו, לטפל באיזושהי בעיה ארגונית. אולם במשימה שעומדת לפניכם, או לפנינו כתחומי אחיות, היא שינוי השיח בשדה האמנות והעיצוב בישראל – התארגנות לא מספיקה. צריך סולידריות.
המקור של המילה סולידריות (Solidarity) נגזר מלטינית מהמילה Solidus שפירושה מוצק או שלם. ממונח זה נגזרת המילה in-solidum שפירושה ביחד, או מתוך ערבות הדדית. in-solidum הוא מושג שהתפתח במאה ה-18-19 בעקבות המהפכה הצרפתית ותהליכי תיעוש, כמענה לצורך בלכידות חברתית ושותפות גורל. על פי האקדמיה ללשון העברית משמעותו הזדהות, תמיכה הדדית, שותפות אינטרסים, אמפתיה ואפילו אחווה. אחווה נגזרת מהמילה אח, או בוואריאציה ישראלית אחי, אפרופו שיח בין אחיות. במאה ה-20 סולידריות נקשרה למאבקים פוליטיים מסוגים שונים, פועלים, מפלגות וכדומה, אולם מבלי להמעיט בערכם של מאבקים אלו – יש בה הרבה יותר מכך.
לכן, אין ספק שהתארגנות לא תספיק לשינוי בשיח התרבות הישראלי ויש צורך בסולידריות; תמיכה הדדית, אמפתיה ומאמץ משותף, שבליבו אהבה בלתי נלאית למקצוע ולמטרות המשותפות שלנו. סוכני שינוי ללא סולידריות לא משנים מציאות. קבוצה סולידרית כן.
זהות
המלאכה הישראלית נולדה בזמן שהעולם התעשייתי החל לדחוק את התחום על כל גווניו לשולי השיח. על פניו, מנקודת המבט של כל תחומי הקראפט, זו תקופה גרועה למדי להתחלה של חיים חדשים. בנוסף, ואם הטיימינג לא הספיק, ישראל היא מרחב רב תרבותי בו שורשי היצירה הובאו ממקומות שונים ועדיין לא הניבו זן מקומי מובחן ומורכב, לעומת מרחבים שבהם קיימת מסורת של אלפי שנים. במובן זה אנחנו דומים יותר לארצות הברית מבחינה תרבותית ופחות לסין או לאנגליה.
במשך כמה עשרות שנים התחומים שלנו שהו במעין ״מבוך״ שנוצר בין מסורת לשינוי. והנה, דווקא כאשר מתחילה להיטמע ההבנה של הכוח הרב הטמון במלאכה, העולם נעשה בין־תחומי. אלא שבשונה ממלאכה, הנשענת על ידע חומרי, מיומנות ושפה מקצועית מובחנת, הבין־תחומיות נוטה לטשטש גבולות בין תחומים ולהחליש את ההבחנה ביניהם. שוב בעיה של תזמון? משום כך שאלת הזהות נעשית חשובה במיוחד ברגע הזה. אם לא ניקח על עצמנו את האחריות להגדיר ולשמור עליה, ייתכן שניעלם, פשוט מפני שאיש אחר לא יעשה זאת.
שפה
המושג השלישי עליו ארצה לדבר הוא שפה. מה זאת אומרת שפה? הכוונה היא במקרה שלי ״שפת הקרמיקה״, ובמקרה שלכם ״שפת הצורפות״.
למגזין שלכם שם יפה ורב משמעות; ״ליטושים״. כפי שמצוין בדבר העורכות עינת לידר ומיכל אורן בגיליון הראשון מנובמבר 2024, שם כתב העת מדגיש את העבודה המוקפדת והדקדקנית בחומר המאפיינת את הצורפות, ובו בזמן מתייחס גם לדיוק השפה. אני רוצה להרחיב נקודה זו.
אחת המשימות החשובות בתחומים שלנו היא עצם יצירת השפה, ובמקרה שלכם שפת הצורפות. במהלך השנים הבנתי, מתוך ניסיון להבין את הפער בין האופן שבו מובנים תחומים כמו עיצוב ואמנות לבין האופן שבו נתפסים תחומי המלאכה, כי בעברית כמעט ואין שפה פרשנית מספקת שתאפשר לנסח דיון פנימי בתחומים הללו. במילים אחרות, חסרה לנו היכולת לדבר או לכתוב את המלאכה מתוך עצמה. כתוצאה מכך התחומים הללו אינם מובנים דיים, ולמי שמבקש להתבונן בהם או לפרשם כמעט שאין שפת פיענוח זמינה. רק שפה חיה ונגישה תאפשר לנו נשות המקצוע, אוצרים.ות, אספנים.ות ולמתעניינים מסוגים שונים,כלים להבנת מהות התחום, המורכבות והאיכות שלו.
אחת המשימות שעומדות בפני כבר מספר שנים היא כתיבה על קרמיקה בעברית. הכתיבה על תחומי המלאכה חשובה במיוחד, משום שהיא מאפשרת לפתח טרמינולוגיה, אבחנות, ביקורת ותובנות על תחום שההבנה הציבורית והתרבותית בו עדיין מוגבלת מאוד. עם זאת, לא די בעצם הכתיבה. כדי שתהיה לה השפעה, עליה להגיע למעגלים רחבים של קוראים, למשל דרך פלטפורמות כמו ״טקסטורה כתב עת מקוון חומרי״ ו״ליטושים״. כתיבה כזו, ובעיקר כתיבה בעברית, יכולה להתחיל לפצח ולפרק את הייחוד של התחום: להבהיר את המונחים המקצועיים שלו, להגדיר את המשותף לו ולתחומים סמוכים, וגם את מה שמבדיל בין צורפות לבין אמנות, עיצוב ומלאכות אחרות.
שפה מקצועית יכולה להפיח במלאכות שלנו חיים עצמאיים, כתחום ידע שיש לו היסטוריה, תיאוריה ופרקטיקה, ואלו צריכות להיכתב בעברית. לעיתים אני עומדת בגלריה של בית בנימיני ומקשיבה לשיחות בין מבקרים. יום אחד שמעתי אחת המבקרות מסבירה לאחרים את ההבדל בין טרקוטה לפורצלן. באותו רגע הרגשתי ניצחון קטן.
נוכחות
הזירות והבמות שבהן אנו פועלים ומופיעים הן בעלות חשיבות רבה. כדי לחולל שינוי עלינו להיחשף ולהיות נוכחים באופן עקבי בשדה התרבותי. כתב עת הוא כלי משמעותי, אך לבדו אינו מספיק. גם אירועי צורפות חשובים מאוד, אך כשלעצמם אינם יוצרים נוכחות לאורך זמן. לשם כך נדרשת השתתפות רציפה בתוך המרחב האמנותי והעיצובי.
אני יודעת שזה אינו פשוט, ולעיתים נדמה שמדובר במשימה גדולה ומורכבת מאוד. פתיחת גלריה או מציאת חללי תצוגה הן משימות מאתגרות, במיוחד בעידן של חוסר יציבות, פגיעה בחופש היצירה וקושי כלכלי. עם זאת, סולידריות ושיתוף פעולה יכולים להוביל לתוצאות מפתיעות ולפתוח הזדמנויות חדשות.
יש לכם תחום שחי על הגוף ועל הבגד. הוא בתנועה מתמדת. הוא דינמי. כל אחד מאתנו, על פי התחום שלכם, הוא למעשה גלריה מהלכת. תחשבו קדימה. תיזמו. תראו נוכחות מעל כל במה אפשרית, זירה מהפכנית ומרחב ממשי או מדומיין. אף אחד לא ייתן לכם מקום. תיצרו את המרחב שלכם. תהיו נוכחות.
חומר
המורכבות של שימושים שונים בחומרי גלם מתוארת בגיליון מספר 3 של כתב העת ״ליטושים״. בימינו השימוש בחומרים כבר אינו תמים. כל חומר שאנחנו קונים עבר שכבות רבות של כרייה, הפקה, תהליכי מעבדה, ניצול כוח אדם, שינוע ועוד. אני קוראת לתהליך הזה ״חומר גלם איננו גלם״. אם תחפשו במילון תראו כי גלם פירושו חסר צורה. האמנם? כשהחומר מגיע אלינו לסטודיו הוא כבר עבר תהליכים רבים וברור שיש לו צורה. הוא מביא איתו עולם תוכן שלם עוד לפני שנגענו בו.
אם אני לא טועה, המורכבות הזו החלה אצלכם הצורפים הרבה לפנינו. כל מה שקדר או קרמיקאית צריכים הוא בוץ ליד נהר. אבל אתם עובדים עם מתכות ומגוון רחב של חומרים מעובדים מסוגים שונים. לכן חומר הוא סיפור, הוא תהליך; מתקיימים בו יחסי כוח והוא גם שפה. זו הסיבה שאני ממשיכה לקרוא לספרים של הגלריה של בית בנימיני בשמות שמכוונים לעולם תוכן חומרי רחב: ״חומר כשפה – שפה כחומר״ יצא ב-2016, ״חומר כשפה – ספל כספר״ יצא ב-2022 וכעת אני עובדת על הספר השלישי ״חומר כשפה, סיפור, שיר״ שיצא בסוף שנה זו.
לחומר יש משמעות תרבותית והשפעה מכריעה על תחושות ועל רבדים שונים של החיים. השימוש בחומרים והמשמעות של כל אחד מהם הם עולם בפני עצמו, וצריכים להיות חלק בלתי נפרד משיקולי היוצרים.
יחסי כוח
יש דרכים רבות לדון ביחסי הכוח שבתוכם אנו פועלים, במיוחד בשיח התרבות הישראלי. זהו שיח שמרני הפועל בתוך מציאות של הרעבה תקציבית קיצונית, שהולכת ומחריפה. במהלך השנים אני שואלת את עצמי כיצד אדע שחל שינוי. מהם הקריטריונים שאציב לעצמי, שעל פיהם אוכל לומר שבתחום שלי אכן התרחש שינוי בתודעה. לשם כך ניסחתי לעצמי כמה קריטריונים, שכאשר יתקיימו אדע שהצלחתי לחולל שינוי:
כניסה של קרמיקה עכשווית לאוספי מוזיאונים מוכרים;
תערוכות של אמני או מעצבי קרמיקה מובילים בגלריות מרכזיות ובמוזיאונים גדולים;
כתיבה עיתונאית ערה על יוצרים ותערוכות בתחום;
על פי שלושת הקריטריונים הללו, בשלושים השנים האחרונות השגתי מעט מאוד. נכון, יש לנו גם הישגים לא קטנים, אך הדרך עוד ארוכה. מה שברור הוא שלא צריך לפחד לחשוב בגדול על שינוי יחסי הכוח, ולהבין שיחסי הכוח הנוכחיים נוצרו מתוך שילוב של אינטרסים שונים לצד מידה לא מבוטלת של שרירותיות. וכפי שנוצרו, כך ניתן גם לשנותם..
לסיכום אני רוצה לברך אתכם על הקמת עמותת הצורפות העכשווית בישראל כמעשה של סולידריות. אני מקווה מאוד שכתב העת ליטושים יתרום להבנת הזהות ויחדד את שפת הצורפות בעברית; שתפגינו נוכחות מתמדת בזירה האמנותית והעיצובית; שתשתמשו בחומר בתבונה ובמודעות; ושיחד נצליח גם לשנות את יחסי הכוח בשדה.
ד"ר שלומית באומן היא יוצרת וחוקרת עיצוב ומלאכה. מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT-מכון טכנולוגי חולון. אוצרת ראשית בבית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית