רשמים שנאספו מתהליך אוצרות התערוכה SPOONS

במהלך אחת מישיבות פיתוח ותכנון התערוכה SPOONS, שהוצגה בגלריה של Brooklyn Metal Works, סיפרתי לשותפיי לפרויקט וחבריי בריאן וייסמן (Brian Weissman) וארין ס. דיילי (Erin s. Daily) שהמילה 'כף' בעברית היא רב־משמעית. היא מתייחסת לא רק לאובייקט עצמו אלא גם לחלק הגוף האוחז בו (כף היד) ולמחווה הפיזית המדמה את צורתו. כך יוצרת העברית הקבלה בין הכלי לבין היד המשתמשת בו, ומחברת בין האובייקט לבין הסובייקט.

היקסמות מכפות משתרעת מעבר לשפה ומשקפת עניין עמוק באובייקט המרתק הזה. למעשה, קיים "מועדון מעריצים" בעולם העיצוב, המלאכה, ובפרט הצורפות, הכולל יוצרים (ואספנים) של כפות. בין אם מדובר בצורפות שמתמחות בתכשיטי זהב ואבני חן, ארכיטקטיות המוציאות לפועל פרויקטים בקנה מידה עצום, או מעצבות טקסטיל העובדות בחומרים רכים — בכל אחת מהקטגוריות האלו, ניתן למצוא יוצרות המכינות כפות.

מה יש בכפות שמעורר אותנו ליצור אותן באופנים שונים שוב ושוב ולאספן?  האם זהו ה"למה" של העיסוק בהן, או רק סימפטום שלו? כאשר נשאלה סימון טן הומפל (Simone Ten Hompel), צורפת ואמנית העוסקת ביצירת כפות במשך שנים, מה מעניין אותה בכפות ומדוע היא ממשיכה לחזור אליהן, השיבה כי הכף היא הכלי הראשון שאנו לומדים להשתמש בו, והאחרון שנשתמש בו בחיינו; הכף מלווה אותנו מתחילת החיים ועד סופם, ומשמשת כמטאפורה למחזוריותם. לכך הייתי מוסיפה שכפות הידיים משקפות אותנו, והכף, בהרחבה, מהדהדת את גופנו הפיזי.

העניין שלי בכפות משותף גם לחבריי וייסמן ודיילי, שהם גם הבעלים והמייסדים של Brooklyn Metal Works (ניו-יורק, ארה״ב). מרחב יצירה זה כולל סטודיו לימודי, חללי עבודה לאמנים, וגלריה לתערוכות. וייסמן הוא צורף היוצר כלים, דיילי צורפת היוצרת תכשיטים, ואני, צורפת ויוצרת רב תחומית — כולנו חולקים אהבה לכפות ולהזדמנויות היצירתיות האינסופיות שהן טומנות בחובן.

הרעיון לאצור תערוכה המוקדשת לכפות עלה בשיחה אקראית בסטודיו בברוקלין. דיברנו על דרכי העבודה שלנו: על כפות שמתחילות כסקיצות על נייר, כאלה שנוצרות ממגזרות נייר, ועל פח שבכמה מכות פטיש ספורות מתחיל לחשוף את צורתו הקעורה. שוחחנו על כפות פונקציונליות לצד כפות המבטאות רגעים חולפים. הסכמנו שיצירת כף אחת מובילה באופן בלתי נמנע ליצירת כף נוספת, וששינוי קטן בצורתה של הכף מביא לשינוי במהותה.

בדמיון משותף ראינו יחד קיר או שולחן בגלריה, מכוסים כפות במגוון ממדים, חומרים וטכניקות יצירה.

השיחות הללו נמשכו מארוחת צהריים אחת לשנייה והתגבשו לכדי ההחלטה לארגן את התערוכה SPOONS.

בשלב זה התחלנו לשתף בינינו שמות של אמנים ואמניות, יוצרים ויוצרות, העוסקים בנושא הכפות ביצירותיהם, והתחלנו לגבש ולנסח את המהלך האוצרותי. שבנו לנקודת הפתיחה של השיחה שלנו: רעיון הריבוי, והאופן שבו נקודות מבט שונות מוסיפות שכבות להבנת האובייקט. החלטנו שכל משתתף יתבקש להציג סדרה של שלוש כפות או יותר.

לקראת סידור התצוגה בגלריה, פרשנו את הכפות שבחרנו על שולחן גדול והתבוננו בהן. מצאתי עצמי בוחנת כל קו ועיקול, מנסה לדמיין את התחושה, המשקל והמרקם של כל כף עד הפרט האחרון. ידיי ביקשו מיד להרים ולאחוז בכפות השבריריות שיצרה ארין דיילי, העשויות חוטים דקיקים של כסף טהור. שלוש הכפות שבסדרה מבטאות את חוויתה האישית של היוצרת, שבשל תסמונת עצבית ידיה רועדות כשהיא אוחזת בכלים שונים, ביניהם גם כלי אוכל. הכפות שלה, שכל אחת מהן עשויה "קליפת" חוטים מלופפים, אינן יכולות להישאר במבנה יציב וברגע שנאחזות הן קורסות ומאבדות צורה. מהלך נטילת הפעולה מהחפץ המוכר מצליחה להעביר לצופה את תחושת התסכול הנובעת מכישלון החפץ, כמשל לידיה של דיילי. 

לצד כפות קלות משקל אלו, בכפות שיצרה פאנלולה קוקר (Funlola Coker), פסלת וצורפת המתמחה בטכניקות קראפט מגוונות ליצירת פסלים בעלי אופי נרטיבי – מורגש המשקל על ידי מסה פיסולית רכה ונוכחת המעבירה את תחושת התנועה שהחפץ מיועד לבצע. החומר הוא אלבסטר (Alabaster) – חומר רך יחסית שניתן לפיסול בקלות, המזכיר גם שיש וגם פלסטיק; אך מאחר ואינו מובחן כאף אחד מהם, מעוררת סדרת הכפות של קוקר את עינו של הצופה להתעכב ולנסות "למשש" את המרקם כדי לזהות ולהבין את מהותו. 

אליוט ארל קילי (Elliot Earl Keeley) הוא אמן וצורף אשר עובד על ידי יצירת "בעיות" אותן הוא פותר כחלק מהתהליך העיצובי. בעבודתו הוא מציג גישה מרתקת שמשלבת מלאכה מוקפדת עם שימוש מודע בחומר- כל כף התחילה מאותו מטיל כסף, במשקל זהה. בכך אתגר קלי את עצמו ליצור וריאציות תחת מגבלות החומר. על ידי שמירה על רוב המשקל המקורי, אך עיצוב שונה לכל כף, הוא הבטיח שלא יתבזבז חומר. התוצאה הסופית מדגישה את המשקל הסגולי של הכסף: כל כף שונה בצורתה אך שומרת על 95% מהמסה המקורית, משקפת את הכבוד של היוצר למלאכה ולחומר.

בסופו של דבר, תנועתן של עשרים הסדרות שהוצגו בתערוכה נעשית על פני צירים שונים — לעיתים נפגשות ולעיתים מיטלטלות זו לצד זו בשונותן הרבה. התערוכה חושפת עושר של וריאציות בחומרים ובתהליכי יצירה, הטמונים במעשה יצירת הכף. עבורי היה זה מרתק לראות כיצד הכלי המוכר מתעלה מעל שימושו היומיומי והופך למדיום של סיפור, ביטוי וחיבור מעבר לזמן ולמקום.

Spoons Webpage

---

נעמה לוית, צורפת רב תחומית העובדת ומציגה בשדה הפעולה הרחב שבין קראפט-עיצוב-אומנות. בוגרת תואר ראשון מהמחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל אקדמיה לעיצוב ואמנות ירושלים, ישראל (2013) ותואר שני בצורפות מהאקדמיה של קרנברוק, מישיגן, ארה״ב (2002). כיום מתגוררת בברוקלין, ניו יורק. לצד יצירה בסטודיו, היא מלמדת צורפות ועיצוב במוסדות שונים.